Share on Facebook

ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה

Posted on August 1, 2012 by aya

הייתי נערה, התנערתי מבית הספר למצויינות “התיכון שליד האוניברסיטה” ועברתי לבי”ס גבעת גונן בקטמונים. צעד מאד הזוי ולא שגרתי, והסיבה עוד פחות- צדק חברתי. לא, לא הייתי ילדת כאפות בתיכון שליד האוניברסיטה (או בכינוי המקומי: הלי”דה). ילדי הכאפות בלי”דה היו שייכים לכיתת “פרוייקט”- פרוייקט הגטו של קבוצת העלית. אחרי 4 שנות בחילה אזרתי אומץ ועברתי משם לבית ספר בו באותה כיתה יושבים תלמידים ממעמד סוציו- אקונומי שונה ויכולות לימודיות שונות (למען הסר ספק- היכולות הלימודיות לא היו ביחס מקביל למעמד הסוציו- אקונומי).
ואז רבין נרצח. ואני התחלתי לנמנם. והשנים עברו ולמי אכפת כבר באמת מי ראש הממשלה ואיזו מלחמה מתבשלת מחר. אז מנסים במעגלים הקרובים- להתבונן בהומלס בגובה העיניים, להכיר אנשים מכל קצוות האוכלוסיה…אולי גם לתמוך בקידום נושאים חברתיים…
ואז הגיע 2011 וכל התפזורת נפגשה ברחובות. יצאתי מהבדידות, מצאתי שיש עוד מלא כמוני, מלא שלא קוראים עיתונים וזה לא כי לא אכפת להם. מלא שיש להם מלא מה לומר ומלא רעיונות ובינתיים רק דפקו את הראש בקיר הבדידות.
הסתובבתי בין מאהלים, פגשתי עשרות יוזמות מופלאות ומאבקים של אמת ועדיין בזרם התת קרקעי מנשבת “המטרה” :
“מה אתם דורשים”, “מנהיגות”,עצרות מפוארות, ספינים של המחאה כלפי התקשורת והתקשורת כלפי המחאה. “איך נגייס את העם” בדיחה גרועה במיוחד.
אבל הרייטינג עבד, כ-ב-ש-נ-ו את התקשורת (עלק ואת מי זה מעניין בכלל)
2012 היא שנה של אמת המתהווה תוך כדי תנועה. האמת מתהווה בתנועה שלנו במרחב, תנועה המאפשרת מפגש, אינטראקציה, היפתחות למרחבי ידע חדשים, ספונטניות, ריבוי דעות ומקום- מקום שווה לכולם. זה המקום להוציא את עצמנו ולקבל את הבמה עבור כל אחד ואחת מאיתנו. בואו עם מגפון, בואו עם קאזו, בואו מחופשים ובואו עייפים, בואו, קחו את הבמה, אין ליין אפ, אין לוקיישן ואין הגברה. יש ציבור שלם שנפגש ברחוב ויוצר את השינוי תוך כדי תנועה.

http://www.youtube.com/watch?v=SWFgoEWZDH8

Share on Facebook