שישי בצהריים בפסאז’: השקת מעין + מערבון + הדוקומנטריסט

Posted on January 30, 2014 by

When:
January 31, 2014 @ 1:00 pm – 3:30 pm
2014-01-31T13:00:00+02:00
2014-01-31T15:30:00+02:00
Where:
Pasáž
Allenbi 94
Tel Aviv, 65813
Israel
Cost:
Free
Contact:

ביום שישי, ה31 בינואר, ב13:00 בצהריים, תתקיים בפסאז’, אלנבי 94, ת”א, השקה משולשת למעין, מערבון והספר הדוקומנטריסט, שתכלול הקראות שירה מכתב העת, הופעות של להקות ומוזיקאים לוהטים, והקרנות סרטים, במקביל למסיבה.
משתתפים: אהרן שבתאי, המוזיקאי הגנאי הנודע פרינס, ערן הדס, יעל בירנבאום, הראפר קלקידן יחד עם א.ב. דן, שי נובלמן, שני גרשי, תמי אסולין (בליווי המשורר ג’לל, מתרגם משפת הסימנים), נעם פרתום, יובל בן עמי, תהל פרוש, שלומי חתוכה, רועי צ’יקי ארד, אופיר משרקי, ולאד שוסטרמן בשירי זימה ועוד. תקלוט: פז בונפיל, אורי בן אהרון. מנחה חתיך: יהושע סימון.
לא מזמן יצאה לעולם ממותה תלת ראשית וגועשת בדמות החבילה של גיליון 9 של מעין, מערבון והנובלה ‘הדוקומנטריסט’. סך הכול משתתפים במסיבת הדיו לא פחות מ-70 יוצרות ויוצרים הפרושים על פני כ250 עמודים. יש הרבה חידושים במעין 9. לראשונה, צירפנו ספרון פרוזה אל חבילת כתבי העת: ‘הדוקומנטריסט’, נובלת הביכורים של ארי ליבסקר, הגוללת את סיפורו של קולנוען המנצל באופן ציני את עוולות הכיבוש, כדי למכור סרט לאמריקאים ולצרפתים על שוטה כפר. ליבסקר הוא במאי דוקומנטרי בעצמו (ברית מילה, סטלגים) והדילמה שמציג הספר כבר מעוררת רחש רב בזירת הקולנוע התיעודי.
במעין 9 (עורכים: רועי צ’יקי ארד ויהושע סימון) משתלבים שלושה פרויקטים מיוחדים: אסופת שירי זימה של יוצרים מפושקין וחארמס ועד מרטיאליס (מתרגמים: ולאד שוסטרמן, רונן סוניס). אסופה נוספת, ראשונה מסוגה בעברית, של שירה דו-כותבית, כלומר שירים שנבראו בכתיבה משותפת (עם יעל בירנבאום, יעקב ביטון ועוד. עורך: אבנר עמית). מעין גאה לארח גיליון מיוחד של ‘השפירית’, שכונתון השירה היחיד במזרח התיכון, היוצא בשכונת שפירא וניתן לתלישה בכפולת האמצע של מעין (עורכת: הדס גלעד).
גם תחום המסות גדוש: תרגום מאמר מ1966 שפרסם לו ריד בגיליון מיוחד של כתב העת “אספן” בעיצוב אנדי וורהול (עברית: דני אמיר), מאמר של עפרי אילני (ארץ האמורי) בזכות הסירוס, אחת ולתמיד, יהושע סימון על ימי הביניים שבהם אנו שקועים, בפוליטיקה של החוב, לצד ביצה קשה צוננת, יובל בן עמי מתפייט על שיר אחד של ברסאנס, ויובל גלעד כותב מכתב נוקב למשוררות ומשוררים לצד שיר על שי אריה מזרחי, ממקימי ‘מאבק המשוררים’ ששם קץ לחייו.

העפר לא מכיר / שני גרשי

העפר לא מכיר מקומות קדושים
העצמות לא מכירות את החזון
הדם לא מכיר את צבעי הדגלים
האזעקה לא מכירה את ההמנון
הגדר לא מבחינה בין שכנים למסתננים
שריקת הכדור לא מכירה את צפירת הזיכרון
הפקודה לא מכירה את הילדים המתחבאים
העונש הנורא לא מכיר את העוון
האבות השכולים לא מכירים את כל השיקולים
אהבת המולדת לא מכירה את סוחרי הביטחון

אבל שר הביטחון מכיר את סוחר הנשק
וסוחר הנשק מכיר היטב את שר הביטחון

יותר מכל, מעין מגדיר את עצמו החל מהגיליון הראשון כ”בית לשירה חדשה”. בגיליון יותר מעשרה כותבות וכותבים בפרסום ראשון. הצעיר ביניהם הוא רכש חדש: יאן מתן לנדסמן בן ה-9. לא רחוק ממנו הבאנו פרסום מחודש של שיר פרי המשורר העברי יניי, ברנש מהמאה החמישית לספירה, שיצר בתקופה הביזנטית אוליפו ארצישראלי קדום. גם בגיליון 9 של מעין יש רוב נשי ברור: לריסה מילר, גם בפרסום ראשון, כותבת על ג’אבל סיח, יונה הנביא וויקיפדיה (“כשיש גשם כבישי הכפר נוצצים כמו תולעים חלקלקות”). מאיה האן וממליצה על מין תלת שבועי ושודדת את המשביר (“פוך הפכפכך מפכפך לתוכי ברוך”), שירי נבו מבקרת בזארה (“ציפורני האם בבשר הבת הרך חורצות סימני מאבק”) ודנה אתגר רוצה לגור בסופרמרקט ענק (“אני רוצה לפגוש אותך מול מוצרי האפיה גם במעברי הלחם זה בסדר מצדי”). גם דנה מרקוביץ’ רוצה פוך ואילה רינג רוצה אפרסק. אינה שנדר כותבת “מרוששת שוב הון סמלי האיפור שלי גס השפה שלי נמוכה”. במרכז הגיליון, ‘גינת החרא’ של נועם פרתום, פואמת אהבה רחבת היקף לאיזור התחנה המרכזית, עם רפרור לשיר צבאי סיני.

מתוך “גינת החרא” נעם פרתום

“ואנחנו מתחילים את הנדידה הגדולה מעבר לתמרורי החצייה השבורים של גינת החרא. אנחנו לוקחים את צקלון הבופ על השכם ומנערים מפירורי משכבר לחים את מחצלות הפרחים הביטניקיות לכתיבת שירה בעולם הישן. אנחנו אוכלים נייקיד לאנץ’ אונדהפלור תוך כדי אוראלי אנאלי, והופ הגוף נישא ברוח והלב נסחף באור אלעלי
ונענה לו ונענה לי בקול תרועה חרוכה המבקשת הכרעת ניווט מצפנית מצפונית נכוחה בדיאלקט משכנע מאד ואנחנו יוצאים – און דה רווד! אל עבר
גילוי יבשת שפה רעננה. אנחנו יוצאים מגינת החרא ומקפידים לנבוח בצאתנו
האו ולשכוח מאחור את התחתונים”,

בגיליון, פתיחת הפואמה הז’ורנליסטית ‘טקסטיל ישראלי’ של רועי צ’יקי ארד המתארת את היום שבו נסגר כיתן דימונה (“המנעול החלוד כרוך על הגדר לצדו שלטים עליהם כתוב ‘תנו לסיים בכבוד’”). הבנקאות והפיננסים זוכים לכבוד במעין: תהל פרוש עם ‘בנק זיין אותי’ (“למי לי אני עמלה כותבת שירים למי למי אוכלים שלי במסעדות של אייל שני”), סילאן דלאל “לא כותבת עוד שירה על שטרות בנק ישראל” תהילה “ערספואטיקה” חכימי עם “כספרית” בשירים בנושא בנקאות, הטקסט הפותח את מעין שייך לתמי אסולין, משוררת חרשת, שמפרסמת שיר ראשון בכתב עת ישראלי בתחביר של שפת הסימנים. הנושא הוא אהבה: “אתה הופך לי חולשעון חשמל עד גרגר אחרון אין”. אופיר משרקי בשירים מיניים בשפה כהה (“ורק מלטעום את הזרע שלו יכולתי להבין איזה ילדים יצאו לו, אפורים”), שני גרשי, משורר בפרסום ראשון, בשיר ברכטי על סוחרי הנשק, ידידי הבנקאים והפוליטיקאים. מולם מציעה מיכל אגסי אוטופיה מזרח תיכונית שבה הבסיסים הצבאיים יהפכו למרכזי נופש ודיסקוטקים. אלחנן לזרוס במכתב אהבה מבושם ליעל דואני, כוכבת ערוץ הילדים (“גאה ובלונדינית יפהפיה אתנחתא של כיף בחיוכה מביאה”). יעל בירנבאום, הסולנית הנודעת של ג’ק אין דה בוקס, כותבת על ‘שקל חדש’ וטוענת “באנו בריצה, פרצנו ברצרצת”. בפרסום שני, שירים שכבר פורסמו של יצחק חפוטה והמשורר החבוט יבי, על בגידת הפוליטיקאים. עמיחי חסון בשיר על אהבה ותחבורה ציבורית. אהד פישוף עם ‘הברווז’: “שלפתי את עיני הברווז מתוך ראשי והנחתי אותן במקומן על פניו”. אביחי נזרי במעין מערבון פואטי, ורז סופר כותב: “הנה הכלבים באים, הם לא נובחים הם יודעים יהיו כאן הרבה עצמות ללקק”, אלון זילבורג מכניס את אלנבי לתוך איליאדת חייו: “גם אני ארוץ עם חנית אל החוף ואערום מוניות שירות מול הספינות של הברברים”. מיטל נסים, כותבת קבועה במעין ועורכת ‘אלת המסטיק’ מספרת על ביקור ב’טיל’, בניין משרדי הממשלה בחיפה, עם שלפוחית לוחצת. נדב נוימן כותב על חתולה בהריון שממליטה “דיסקטים גדולים הם כמו נמרים במדבר יהודה”, אסף עדן (רייסקינדר) בשיר הנקרא אובמה שנפתח במלים “אם יש כתם בתחתונים אני עצבני” וגם ממשיך במלים הללו, מיכל דר כותבת יפה כך כך על מטבח קיבוצי מלוכלך ו”מחשבה חדשה נעלמת מאחורי סבך מצמוצים ועשב”.

שאלות ותשובות / קרן שפי ואבנר עמית (מתוך אסופת שירה דו-כותבית)

מה זה חיסון?
יותר מדי חריף בפיתה

מה היא תשוקה?
ארובות העין השחורות של הימאים

על מה יחלום אהוד ברק מחר בלילה?
קמטיו העמוקים של הנוסע בזמן

מהי אדמה?
צנרת אינסופית של מים כבדים

ממה מגנה הקסדה?
שבילים מתפוררים תחת חורבות נייר

מי יושב על הכסא שלי?
נשימה אחת

איך נשמעת גומיה שנמתחה יותר מדי?
“מה אמורים לעשות עכשיו?”

מהי חדוות ההמתנה?
לשבלול יש אוזן ובתוכה שבלול

בעלי הכיסים המחוררים, ימצאו שפע זהב בין הדפים הורדרדים. בהמשך מעין, אלון בר נזכר בפורטונה בבית החולים, עם “טיים ארוך מדי שהוצת נערם בכוס הקפה”. יודית שחר עם הקשישים והמטפלות ביום הזכרון בפתח תקווה ומולה שירה חרש בביקור רומנטי בגן מאיר, “לכל תושבי הגן לוטוסים בחצר” ויואב אוריון מפנטיז “הייתי רוצה לשכוח את כל הדתלשיות עם באנגים שיצא לי לראות”. ג’לל נאור, לבוש שמלה, פוגש ילדים ערבים (“מחמיא לילד על השרשרת מבעד לדמעות המתייבשות”) דנה ידלין כותבת: “העצב היופי והשעמום הם משולש שווה צלעות” דניאל עוז בשיירי אהבה וירטואליים (“דומה כי סרת כסימניה מספר”), שלמה חתוכה מכניס את הערסים לספר הספרים, דנה פרנק בשיר פרידה מתוק מלוח, “בפעם האחרונה, אמר ששווה לראות זידאן” ועדי עסיס כותב פזם אהבה לדמות הפייסבוק של משורר הברנז’ה אילן ברקוביץ’.
גם תחום התרגומים רוחש: יללה 3 הקלאסי של אלן גינסברג בבית המשוגעים על “ארצות הברית אשר מכייחת כל הלילה” (עברית: יפתח אשכנזי), וגם שנים משוררים עכשוויים צעירים בגילאי כותבי מעין שנחשבים למשוררים החמים ביותר כרגע בעולם, איליה קמינסקי (עברית: צ’יקי) וולרי נוגטוב בשירו הענק ‘אבא חוסאן’ על מאפיונר-על שחוסל במוסקבה, המבוסס על תופעה לשונית בשם מט, מעין רוסית של בני בליעל, נוגטוב מגדיר את השיר “אפופיאת פייסבוק” (עברית: קלינג וגורביץ, שגם פרסם שיר במעין). יאיר אור מתרגם את הזמר הקטלוני ריימון, בשיר על משטרה ואקדמיה, משלהי ימי פרנקו וקובי אור, חמור האבץ, תרגם את ז’אן פולן ומרי ג’ו בנג, שכותבת “זה כמו שחלונות הלילה נתפרו לעיניה”.

משוררים / א. ס. בארקוב (עברית: ולאד שוסטרמן, מתוך אסופת שירי זימה)

רק יפגשו להם שני חרזני פיוט -
על הר פארנסוס יעלו אחרי מילה
ויפתחו מיד בתחרות.
כך בדיון לוהט אחד בקול עלה:
אם משורר אתה, תחרוז לי אפרודיטה!
וחברו ענה: כוס אחותך בפיתה.

בתחום הפרוזה, סיפורים קצרים של בועז לביא, שמפרסם סיפורען כמעט בכל גיליונות מעין, על אדם שטבע כשבכיסו ביפר עם הודעה על לכידת ואנונו, קרן ציטר המאוהבת ברקדן בלט, ומיכאל הנגבי על האנשים שישארו אחרי המלחמה הגדולה.
את שער מעין, על המאבק האפריקאי ציירה האמנית זויה צ’רקסקי (שגם איירה את עטיפת השקנאי מאת רועי צ’יקי ארד שיצאה לאחרונה) והוא ממשיך את השיר סטפיי של עדי ברקוביץ’ על פליט חרב אריתראי, שעובד בניקוי מכוניות. בשער האחורי, מדענית איראנית של אלעד לרום, שהציג בגלריה החדש והרע חיפה לאחרונה את התערוכה “אני ואליד לחאם”.

מתוך “טספיי” עדי ברקוביץ’

מתיז ספריי להברקת צמיגים
מתיז ספריי לריח טוב על השטיחים
סוגר את הרכב משאיר רק את דלת הנהג פתוחה אומר בשקט “בבקשה בָּלַבִּית”
הולך צעד לאחור מגרד בראשו
בעל הרכב מפשפש בכיסו נותן מטבע לטספיי מהנהן תודה
אחרי עשרים בלבית כבר צהריים
טספיי יושב על פח הזבל בוהה את אריתריאה משוסעת רחוקה

גם גיליון 9 של מערבון (עורך: יהושע סימון) עמוס כל טוב. כתבת השער של מערבון היא סרטו של דן שדור ‘לפני המהפכה’, על הישראלים באירן לפני עליית חומייני. והגיליון כולל שיחה שלו עם יותם פלדמן, במאי ‘המעבדה’. הגיליון הנוכחי מאגד שיחות עם במאים (ערן קולירין, הארון פארוקי, ליאו קראקס(. עוד בגיליון, אדם אבולעפיה ורני לביא בוחנים כל אחד בדרכו סרט דוקומנטרי עכשווי — רעש של נואית ודן גבע והחבר הערבי שלי של נגה נצר; יעל קיים מציעה מתווה להיסטוריה של קולנוע שביימו נשים ישראליות; סמדר זמיר מנגידה את ההיתכנות של קולנוע פורנוגרפי פמיניסטי עם מציאות ההפקה של סרטים פורנוגרפיים; נטלי ברוך מספרת איך הגיע הסרט המרוקאי ‘משה, לאן אתה הולך?’ (חסן בנג’לון) להקרנות בארץ; ליאור יעיש פותחת חלונית לפולקסטרימס.נט — מאגר סרטים וחומרים תיעודיים שמביא את ההיסטוריה של האנשים באמריקה; יהושע סימון מציע את הפורמליזם של הנוער סרטו של תום שובל כצורה של ריאליזם; ועמית קלינג מחפש משמעות בסרטי ראפרים. הגיליון נפתח במדור ‘ראיתי ש’ עם תובנות קולחות על סרטי השנה האחרונה.
מערבון כולל תיק מיוחד על יצירתו של הארון פארוקי (עורכת אורחת: לליב מלמד), קולנוען מערב גרמני שלעבודתו השפעה ניכרת על צורות שונות של קולנוע מסאי ושימושים בהצבות וידיאו. כמי שהחל את דרכו כסטודנט לקולנוע שסולק מהלימודים בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ששכן בחלק האמריקני של ברלין בשנות השישים, מוצא עצמו היום פארוקי מציג את עבודותיו במוזיאונים ובגלריות. לאחרונה אף נערכה תערוכה מעבודותיו במוזיאון תל אביב. תיק פארוקי כולל מאמר מקדים מאת מלמד וכן שיחה שערכה עמו בעת שהותו בארץ. התיק כולל גם שיחה שפארוקי קיים ב- 1981 עם איש התיאטרון המזרח גרמני האגדי היינר מולר.

“כשהגיעו לאזור שבו נמצא המסגד ובית הספר, נדמה היה לעמית כי כל ילדי האזור מקיפים אותם. בשלב זה החל בסאם לסחור בעמית, כמו היה אתון או גמל שמעבירים עליהם סיבוב בתשלום. בעבור לחיצת יד עם עמית הוא דרש סוכריה, שוקולד או סיגריה, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, הסכימו לתנאי העסקה, בתנאי שזו תהיה בהקפה. הילדים המתינו בשורה, ללחוץ את ידו של האורח, במבט מבויש ומחויך. “אהלן וסהלן,” הם חזרו ואמרו, מצחקקים קלות, אוחזים בשתי ידיהם את ידו של עמית, מסרבים להרפות. בסאם הדף כל אחד מהם בכוח, והורה לבא אחריו בתור לתפוס את מקומו”.
מתוך הדוקומנטריסט מאת ארי ליבסקר.

מעין יוצא החל מ-2004 באופן קבוע ומודפס ב-4000 עותקים, כך שזהו כתב העת לשירה הנמכר בישראל. על אף גדילת העיתון, אנחנו מתמחרים את חבילת כתבי העת ב-17 ₪, שכר המינימום לשעת עבודה בשנת יציאת העיתון. ככל הנראה, מעין הוא כתב העת לשירה היחיד שמשלם לכותביו. הוצאת מעין והתשלום לכל כותבים מתאפשרים בזכות המכירות, הפרסומות, החסויות, התרומות ותמיכות ציבוריות. כתב העת לא נמכר ברשתות, אלא בחנויות עצמאיות ברחבי הארץ כדי לתמוך בהן במאבק הבלתי אפשרי מול דאופול הספרים. כמו כן הוא נמכר בברים, בקיוסקים, דרך אתר אינדיבוק וכן בגלריה של חבורת מעין בעיר התחתית בחיפה – החדש והרע. מעין הוא גם הוצאת ספרים שהוציאה את ספריהם של ערן הדס, רומן באימבאיב ורועי צ’יקי ארד. בחודש הקרוב ייצא לאור הספר עין הכמהין מאת המשוררת ואן נויין.

שיר אופיר משרקי

חיות קטנות אוספות לקול
וחיות גדולות נקראות לאסוף תמונות
ומי אוסף מילים?
חיות בינוניות
אלו האוספות מילות
חולין
מי אוסף מין
חיות, אוספות
כי גם מין צריך קולות
וצריך גם תמונות
אבל מילים לא צריך, מילים
זה לחיות בינוניות
מי אוסף מילות
חולין?

רשימה חלקית של חנויות בהן אפשר להשיג את העיתון:

אינטרנט: אינדיבוק.
תל אביב-יפו: מגדלור, האוזן השלישית, ספרים בבזל, קאימק, סיפור פשוט, הנסיך הקטן, תולעת ספרים, לוטוס, האחים גרין, ברל’ה, זבולון 10, יהלומה, הפיצוציה ביהודה הלוי. בלילה: קורדורוי, אוגנדה, הנסיך הקטן, קזינו סן רמו יפו (בקרוב: מוזיאון ת”א, לבונטין 11)
ירושלים: הולצר, בית הקהוה, אוגנדה, ספרים ברחביה, אדרבה, ירדן ספרים, תמול שלשום. בלילה: אוגנדה (בקרוב קזינו דה פריז)
חיפה: מובי דיק, החדש והרע, ובלילה: סירופ
דרום: עשן הזמן ב”ש.
צפון: קרון הספרים טבעון.

עיצוב: אבי בוחבוט
עריכה לשונית: קרן גרין
קשרי חוץ: אלה איתן
משפטים: יונתן קלינגר
ריכוז ופיתוח: עדי הלל, איתמר פרחי, ג’ניפר אבסירה, קרין סגל, דיקלה זקס
הפצה: ת”א יוסי למפל, ירושלים תמר אייזנברג, חיפה נטלי לוין.

Share on Facebook

Be the first to leave a comment

What do you say?